סמטאות קדושות

יש ערים שמכירים דרך הרחובות שלהן, ויש ערים שצריך להקשיב להן. צפת העתיקה שייכת לסוג השני.

כיליד צפת, הסמטאות העתיקות הן חלק בלתי נפרד מחיי. פעמים רבות הלכתי בהן בלי לעצור ולחשוב מי עבר כאן לפני מאות שנים. רק כאשר מתבוננים בסיפורה של העיר לעומק מבינים עד כמה התקופה שבה פעלו בה גדולי התורה והקבלה הייתה נדירה ויוצאת דופן.

באותה עיר קטנה, ולעיתים בשנים חופפות, חיו ופעלו רבי יוסף קארו, מחבר „שולחן ערוך”; רבי משה קורדובירו, הרמ״ק; רבי יצחק לוריא, האר״י הקדוש; רבי משה אלשיך; רבי שלמה אלקבץ, מחבר „לכה דודי”; ורבי אלעזר אזכרי, מחבר „ספר חרדים” והפיוט „ידיד נפש”.

קשה לדמיין תקופה אחרת שבה התקבצו במקום קטן כל כך ענקי רוח שהשפעתם הגיעה לכל קהילות ישראל. הם עסקו בהלכה, בקבלה, בפירוש התורה, בתפילה ובפיוט. הם נשמו את אותו אוויר הרים והלכו בסמטאות שבהן אנו הולכים עד היום.

ייתכן שלעולם לא נדע מה בדיוק נאמר בכל מפגש ביניהם או באיזו סמטה נפגשו. אך עצם הידיעה שהם חיו ופעלו בצפת באותה תקופה מאפשרת לנו לחזור בדמיון אל אחת התקופות המרתקות בתולדות העיר והמחשבה היהודית.

צפת של המאה ה־16

בעקבות גירוש ספרד והטלטלות שעברו על הקהילות היהודיות הגיעו לצפת חכמים, פוסקים, מקובלים ופייטנים. העיר הפכה למרכז חשוב של תורה, הלכה וקבלה.

בצפת נוצר מפגש נדיר בין עולמות שונים של יצירה יהודית. רבי יוסף קארו עסק בהלכה ובהסדרת אורחות החיים היהודיים. רבי משה אלשיך העמיק בפירוש התורה ובדרש. הרמ״ק והאר״י עסקו בעולמה הפנימי של התורה ובתורת הסוד. רבי שלמה אלקבץ ורבי אלעזר אזכרי ביטאו את הכיסופים הרוחניים גם באמצעות פיוטים הנאמרים עד היום.

זו הייתה תקופה שבה צפת עצמה הפכה לבית מדרש גדול, מקום שבו הלכה, קבלה, תפילה, פרשנות ופיוט נפגשו והשפיעו זה על זה.

להיכנס אל הפרד״ס

במסורת היהודית מקובל לדבר על ארבע דרכים להבנת התורה, המכונות בראשי התיבות פרד״ס: פשט, רמז, דרש וסוד.

הפשט הוא משמעותו הישירה של הכתוב. הרמז מבקש לגלות רעיונות הטמונים בין המילים. הדרש מרחיב את משמעות הפסוקים באמצעות פרשנותם של חכמי ישראל. הסוד מבקש להתבונן ברובד הפנימי והנסתר של התורה.

בצפת של המאה ה־16 התקיימו הרבדים הללו זה לצד זה. רבי יוסף קארו עסק בפסיקת ההלכה. רבי משה אלשיך העמיק בפירוש ובדרש. הרמ״ק, האר״י, רבי אלעזר אזכרי וחוגי המקובלים עסקו בעולמה הפנימי של התורה.

אולי זה אחד הדברים שהפכו את צפת למקום מיוחד כל כך. לא דרך אחת בלבד התקיימה בה, אלא פרד״ס שלם של תורה. פשט וסוד, הלכה וקבלה, לימוד ותפילה, מחשבה ופיוט, כולם נפגשו בתוך עיר אחת ובתקופה אחת נדירה.

הרמ״ק והאר״י: שני ענקים של תורת הסוד

רבי משה קורדובירו, הרמ״ק, היה מן הדמויות המרכזיות בעולם הקבלה בצפת. הוא ביקש לערוך ולהציג את רעיונות הקבלה בצורה שיטתית ובהירה, בין היתר בספרו „פרדס רימונים”.

לקראת סוף ימיו של הרמ״ק הגיע לצפת רבי יצחק לוריא, האר״י הקדוש. האר״י חי ופעל בעיר תקופה קצרה יחסית, אך השפעתו על עולם הקבלה הייתה עצומה. תורתו עסקה בבריאת העולם, בשבירה ובתיקון, בגלות ובגאולה ובתפקידו הרוחני של האדם.

תורת האר״י נמסרה בעיקר באמצעות תלמידיו, ובראשם רבי חיים ויטאל. הרעיונות שהתפתחו בחוג תלמידיו הפכו עם השנים לחלק מרכזי מעולם המחשבה והמיסטיקה היהודית.

כאשר הולכים כיום בין בתי הכנסת והסמטאות של צפת, קשה שלא לחשוב על התקופה שבה הרמ״ק, האר״י ותלמידיהם חיו ופעלו במרחב הקטן הזה.

רבי יוסף קארו: בין הלכה לסוד

אחת הדמויות המרכזיות ביותר שפעלו בצפת הייתה רבי יוסף קארו, מחבר „בית יוסף” ו„שולחן ערוך”. מפעלו ההלכתי הפך לאחד היסודות החשובים ביותר של ההלכה היהודית.

רבי יוסף קארו לא היה רק פוסק הלכה. דמותו מבטאת את החיבור המיוחד שהתקיים בצפת בין העולם ההלכתי לבין עולם הרוח והסוד.

בית הכנסת הנושא את שמו בעיר העתיקה ממשיך לספר את סיפורו. על פי המסורת, במקום זה עמד בית מדרשו של רבי יוסף קארו. המבנה נפגע במהלך השנים ברעידות האדמה שפקדו את צפת, שוקם ונבנה מחדש, אך המסורת הקשורה אליו נשמרה.

מתחת לבית הכנסת נמצא חדר עתיק שבו, על פי המסורת, למד רבי יוסף קארו ושם נגלה אליו „המגיד”. המבקר יכול להיכנס, לשבת ולהתפלל במקום המזוהה במשך דורות עם בית מדרשו של מחבר „שולחן ערוך”. לא רק לקרוא עליו בספר, אלא לעמוד בתוך אותו מרחב של אבן, תורה ותפילה.

רבי אלעזר אזכרי והכיסופים של „ידיד נפש”

רבי אלעזר אזכרי היה מקובל, דרשן ומשורר יליד צפת. הוא חיבר את „ספר חרדים” ואת הפיוט „ידיד נפש”, שהפך לאחד הפיוטים המוכרים והאהובים בעולם היהודי.

הפיוט מבטא אהבה, געגוע וכיסופים לקרבת השם. הוא נולד בתוך עולמה הרוחני של צפת במאה ה־16, אך ממשיך להישמע עד היום בקהילות ספרדיות ואשכנזיות ובנוסחים שונים.

כאשר שרים כיום „ידיד נפש” בערב שבת או בסעודה שלישית, ממשיכים יצירה רוחנית שנולדה כאן, בין סמטאות צפת. זו דוגמה לכך שהשפעתם של מקובלי העיר אינה שייכת רק לעבר. היא ממשיכה לחיות בתפילה ובפיוט של העם היהודי.

בתי הכנסת שבהם העבר ממשיך לחיות

הסיפור של צפת אינו נמצא רק בספרי ההיסטוריה. הוא חי עד היום בבתי הכנסת העתיקים שנותרו בלב העיר.

בית הכנסת אבוהב, בית הכנסת רבי יוסף קארו ובית הכנסת האלשיך אינם רק מבנים המספרים על תקופה רחוקה. אלה בתי כנסת פעילים שבהם ממשיכים להתפלל, לקרוא בתורה, לחגוג ולשמור על מסורת חיה.

כאשר נכנסים אליהם מרגישים כיצד העבר של צפת משתלב בהווה שלה. ספרי התורה עדיין נפתחים, התפילות עדיין נאמרות והסמטאות ממשיכות להוביל מתפללים ומבקרים אל אותם מקומות קדושים.

בית הכנסת אבוהב: אמנות, תפילה וספרי תורה עתיקים

יש מקומות שבהם אין צורך לעצום את העיניים כדי לחזור בזמן. די להיכנס אליהם.

כאשר נכנסים לבית הכנסת אבוהב, אי אפשר שלא להרים את המבט. הכיפה, הצבעים, הציורים, העיטורים וסמלי הקודש שעל הקירות הופכים את החלל כולו ליצירת אמנות רוחנית. הקירות אינם רק מקיפים את המתפללים, הם מספרים סיפור.

בקיר הפונה לירושלים ניצבים שלושה ארונות קודש. בבית הכנסת נשמרים ספרי תורה עתיקים ונדירים. על פי המסורת, אחד מהם מיוחס לרבי יצחק אבוהב והובא לצפת בידי תלמידיו. ספר זה מוצא לקריאה במועדים מיוחדים בלבד: ראש השנה, יום הכיפורים וחג השבועות.

ספר תורה נוסף השמור במקום קשור לרבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת ממרוקו ונמנה עם חוג מקובלי העיר.

אפשר לשבת בבית הכנסת, להתבונן בציורים ובעיטורים, להתפלל במקום שבו התפללו דורות של יהודי צפת ולהרגיש לרגע שהמרחק בין העבר להווה הולך ומצטמצם.

בית הכנסת אינו מוזיאון. הוא בית תפילה חי. המבקר אינו עומד רק מול מוצגים מן העבר, אלא נכנס למקום שבו המסורת ממשיכה להתקיים.

בית הכנסת האלשיך

בית הכנסת האלשיך נקרא על שמו של רבי משה אלשיך, מן הדרשנים ומפרשי המקרא הבולטים שפעלו בצפת במאה ה־16.

רבי משה אלשיך מבטא פן נוסף של הפרד״ס הצפתי: עולם הדרש והפרשנות. לצד אנשי ההלכה והקבלה פעל בצפת חכם שהעמיק בפסוקי התורה והעניק להם פירוש מוסרי ורוחני.

גם בית הכנסת הנושא את שמו משתלב במסלול העובר בין בתי הכנסת העתיקים. הוא מזכיר שהיצירה הרוחנית של צפת לא הייתה עשויה מקול אחד, אלא מקולות רבים שהשלימו זה את זה.

לא לקרוא על ההיסטוריה, אלא להיכנס לתוכה

הדרך הטובה ביותר להכיר את צפת העתיקה היא ברגל. המרחקים בין בתי הכנסת אינם גדולים, אך כל סמטה פותחת נקודת מבט אחרת: קשת אבן, חצר נסתרת, דלת עתיקה, גלריה או תצפית אל הרי הגליל.

מי שנכנס לבית הכנסת רבי יוסף קארו, ממשיך לבית הכנסת אבוהב ועובר ליד בית הכנסת האלשיך, אינו רק מבקר באתרים היסטוריים. הוא הולך בתוך סיפור שעדיין לא הסתיים.

אפשר לראות את העיטורים, להתבונן בספרי התורה, לשבת במקום שבו למדו והתפללו דורות של חכמים ולהוסיף תפילה אישית בתוך שרשרת שהחלה מאות שנים לפנינו.

כאשר יוצאים מבית הכנסת רבי יוסף קארו, ממשיכים בסמטה אל בית הכנסת אבוהב ואל בית הכנסת האלשיך, מתחילים להבין שצפת כולה היא מעין ספר פתוח. כל בית כנסת הוא פרק, כל סמטה היא שורה וכל תפילה הנאמרת בהם מוסיפה לסיפור עוד מילה.

בית העלמין העתיק: מקום מנוחתם של גדולי עולם

המסע בעקבות חכמי צפת ממשיך מבתי הכנסת אל בית העלמין העתיק, שבו טמונים גדולי תורה, הלכה וקבלה שהשפעתם ניכרת בעולם היהודי עד ימינו.

בין הטמונים במקום נמצאים האר״י הקדוש, רבי משה קורדובירו הרמ״ק, רבי יוסף קארו, רבי שלמה אלקבץ, רבי משה אלשיך, רבי משה מטראני המבי״ט, רבי דוד בן זמרא הרדב״ז, רבי יוסף מטראני המהרי״ט, רבי אברהם דב מאבריטש בעל „בת עין”, רבי חיים טירר בעל „באר מים חיים” ורבי לייב בעל הייסורים. במקום מזוהה גם קברו של רבי יעקב בירב, מן החכמים המרכזיים שפעלו בצפת במאה ה־16.

בקרבת בית העלמין נמצא גם המקום המיוחס על פי מסורת צפת לקבורתם של חנה ושבעת בניה. ההליכה בין המצבות העתיקות ממחישה עד כמה יוצאת דופן הייתה צפת.

אותם חכמים שלמדו, לימדו והתפללו בין סמטאות העיר נטמנו על מדרון ההר, מול הנוף שהיה חלק מחייהם. מבתי הכנסת שבהם נשמעה תורתם, דרך הסמטאות שבהן הלכו ועד מקום מנוחתם בבית העלמין העתיק, צפת מאפשרת למבקר לעבור בתוך סיפורם של גדולי עולם ולא רק לקרוא עליהם בספרים.

העולם שמתחת לסמטאות

הסיפור של צפת העתיקה אינו מתקיים רק מעל פני הקרקע. מתחת לבתי האבן ולסמטאות נמצא עולם שלם של בארות, מערכות מים, חדרים, מעברים וחללים תת־קרקעיים.

בבית אברהם קיימת מערכת מים עתיקה הכוללת באר ותעלות שנבנו בתוך האבן. לצד המערכת נמצאים חדרי אבן, מנהרה וחללים תת־קרקעיים המספרים על צורת החיים והבנייה בצפת העתיקה.

אחד החדרים נמצא בסמוך לחדר העתיק שמתחת לבית הכנסת רבי יוסף קארו, המזוהה על פי המסורת כחדר „המגיד”. באזור נוסף קיימים מנהרה וחללים עתיקים שעל פי המסורת המקומית היו מחוברים בעבר למתחם בית הכנסת אבוהב.

כאשר יורדים אל החללים הללו, מבינים שהסמטאות שאנו רואים מעל פני הקרקע הן רק חלק מהסיפור.

להמשיך את המסע בצפת העתיקה

בית אברהם ודירת האירוח „לוריא, קדושה בעתיקה” ממוקמים בלב המרחב ההיסטורי והרוחני של צפת העתיקה, ממש מעל ובסמוך לבתי הכנסת אבוהב, רבי יוסף קארו והאלשיך.

המיקום מאפשר למבקרים לצאת ברגל למסע בין בתי הכנסת, סמטאות המקובלים והאתרים ההיסטוריים ולחוות את צפת בשעות השקטות של הבוקר והערב.

בית אברהם מחבר בין חללי אבן עתיקים, אמנות ישראלית ויהודית, מורשת, אירוח ואירועים. דירת „לוריא, קדושה בעתיקה” נקראה בהשראת שמו ומורשתו של רבי יצחק לוריא, האר״י הקדוש, ובהשראת האווירה הרוחנית המיוחדת של העיר.

מי שהולך בסמטאות צפת העתיקה מגלה שהעבר וההווה אינם מופרדים זה מזה. בתי הכנסת עדיין פעילים, הפיוטים עדיין נשמעים, האמנות ממשיכה להיווצר והבתים העתיקים ממשיכים להתמלא בחיים.

עבורי, זו מהותה של צפת: עיר שאינה רק מספרת את עברה, אלא ממשיכה לחיות בתוכו.